חברה שלי, נקרא לה יפעת, בתחילת שנות ה 30 לחייה, תמירה ונאה, מחזיקה במשרה קבועה ומסודרת, הכירה איזה ילדון בן 23 באיזו קבוצת פורום. "הילד מזיין סוף" היא צועקת לי בדיבורית כי אני לא שומעת אותה טוב. יוצא שהיא כנראה הגיעה לרמזור, ושני החלונות הקדמיים פתוחים לגמרי כי היא מעשנת.
לימינה עומדת סובארו סטיישן מוכת סטיקרים של "העם עם הגולן", "אני אוהב את הקב"ה", ובתוכה, לא יושב פיני גרשון, אלא שתי נשים דתיות מזרחיות עם שמלות צנועות, שביסים ושני כסאות תינוק במושב האחורי, והיא צורחת לי לדיבורית: "הילד זיון סוף אני אומרת לך, זה ילד זה?"
הנשים מסתכלות עליה בתדהמה מהולה במיאוס.
היא נושפת החוצה את השכטה האחרונה ומתאכזבת מהתגובה הביקורתית שלי כי אני נאנחת לה בפולניות לתוך הדיבורית, והיא מזהה את חוסר שביעות הרצון שלי מהסיפור שמהולה בלא מעט סקרנות לשמוע פרטים על החוויה המוכרת.
"רגע, אני אסגור את החלון. "מה לא בסדר?" היא מכירה אותי, והיא יודעת שאני לא ממש בעד, לא שאני טמנתי את ידיי בצלחת, גם אני רעיתי בשדהו של צעיר מתלהב וחדור מוטיבציה לזיין "מבוגרת" ולרוץ לספר לחבר'ה, שהסתכלו עליו בהערצה.
זו ספקולציה שלי, אולי ה"ילד" שלי לא התנהג ככה כי כמו שהכרתי אותו היה בו משהו גברי בוגר, שזה אחד הדברים שמאוד משכו אותי בו, אבל לדעתי רוב הבחורים בסיטואציה דומה היו רצים להתרברב. רבאק, אם הם עושים את זה בגיל מבוגר, על אחת כמה וכמה בגיל צעיר. הוא היה אחלה בחורצ'יק (מילה שהוצאתי מהבויעדם) חייל משוחרר, חתיך, סקסי ומתוק אמיתי, אבל בשלב מסוים השארתי את ההתנסות הזו מאחור לטובת "מבוגרות" אחרות עם צרכים משלהן. זה פשוט דעך.
"את לא מבינה איזה אטרף, איזו תשוקה, איזה כיף" היא מתארת לי בתיאורים שהמקום כאן לא יסבול. אני דווקא כן מבינה, אבל אני גם זוכרת את תחושת השעמום הגדולה אחרי כמה מפגשים כאלה, ואיך הקסם פג מהר כמו ששרוואל צבעוני מתאילנד דוהה בכביסה.
מהר מאוד יורד לך מכל הקטע כשאת יודעת שאין לזה המשך. מצד שני אני גם זוכרת את תחושת השלווה בלב מתוך הידיעה הברורה שאת לא הולכת להיפגע ממנו, את לא מחכה שהוא יתקשר, אין לך שום רצון לפגוש את ההורים שלו שהם בטח די קרובים לך בגיל, וגם לא ממש אכפת לך מה הוא עושה בזמנו הפנוי.
מה לא בסדר בעצם? מפולמוס ישן נושן ששייך לשיחות שלנו שבין אישה לרעותה, על הסוגיה: ילד / מאהב - בעד או נגד, הסכמנו לבסוף כל משתתפות הדיון הסוער, שלווה בצעקות רמות שכמעט נגמרו באסון, שכהתנסות - זה בסדר, אבל להפוך את זה להרגל זה פתטי.
נשים בגילי רוצות זוגיות בריאה עם בן זוג שווה פחות או יותר, ולא מישהו לעשות עליו את הסטאז' מהסמינר, בשביל זה יש גני ילדים.
סיכמתי לכם פחות או יותר, את עיקרי טענות הצדדים.
לפני שאפרט, בואו ונגיד שילד בעיני זה 26 ומטה, ושאם כבר מי מאיתנו תבחר לה ילד כזה, הוא לא ייראה רע - בלשון המעטה...
| בעד | | נגד |
כי הוא צעיר ולא "מקולקל"
בגלל מצב השלדה המצוין: הוא חלק, מוצק ועם קוביות בבטן. אין לו שערות באוזן, והוא לא מודד מפרצים
כי הוא יכול יותר מפעם אחת
כי הוא מעריץ אותך מצד אחד ולא מפסיק להודות לאל על מזלו הטוב
כי הוא מתלהב ממך בטירוף
כי איזו שאקלית את מרגישה שילד חושק בך, הוא גורם לך להרגיש צעירה
כי זה כיף וזה מרגש
כי אין מצב שתיפגעי ממנו
| |
כי הוא צעיר וחסר ניסיון
בכל זאת הכרס הקטנה הזאת שמעידה על מסלול חיים בערך באותו אורך כמו שלי עושה לי את זה, לא רק אני לא מושלמת
כי כל פעם נמשכת תריסר שניות במקרה הטוב
כי הוא בסתרי ליבו אולי מרחם עליך ובטוח שהוא בגילך כבר יהיה מסודר ועם אישה וילדים
כי הוא לא מתלהב מהסיבות הנכונות ולא במינון הנכון
כי איזה שאקל הוא מרגיש שהוא פרץ לרשת של "מבוגרת"
כי אחרי שזה נגמר את מתה שהוא יעוף
כי ברוב הגדול של המקרים אין לזה עתיד
|
יפעת החברה שלי עוד המשיכה במפגשיה עם הילד הזה עוד תקופה של שנתיים שלוש, במקביל לעוד כל מיני מסביב בגילאים "רגילים".
אחרי תקופה די ארוכה של זיונים בכל מיני צבעים, היא פגשה באקראי זיון ותיק שלה מתקופת השחרור (מהצבא, לא המלחמה).
אחרי תקופה קצרה שהם "הזכירו" זה לזו איך פעם הם היו משתובבים, הם עברו לגור ביחד, התחתנו והיום יש להם ילד חמוד בן שנה וחצי.
ראיתי אותו, ואני יכולה רק להגיד לכם:
זה ילד זה!
