|
אנחנו תמיד מתלוננות על הקושי שבלהיות אישה:
על הדעות הקדומות - נכון, על האפליה בשכר במקומות העבודה - נכון, על אי השוויון בחלוקת התפקידים בבית - גם נכון. הכל נכון. אבל מה עם הגברים? להם לא קשה? הם אלה שנושאים בעול, שחייבים לצאת החזקים והקשוחים, לעולם לא בוכים, אינם מאבדים שליטה, והרגש היחידי שמותר להם להוציא החוצה, לכאורה, הוא הכעס.
נראה כי הציפיות החברתיות מהמין הגברי גורמות להם להתנהג בצורה מסוימת, שלפעמים מותירה בי את ההרגשה שמדובר בילדים קטנים שלא מפסיקים להשתדל להוכיח כל הזמן כמה הם גברים, כמה שלהם - יותר גדול מי יותר קשוח, מי הכי פחות רגשן. למה הכוונה? נגיד בסקס (נגיד) אם הגבר לא מצליח לגמור - אחריותו, אם האישה לא גומרת - גם אחריותו שלא לומר אשמתו, נגיד למשל המצב הכלכלי בבית לא משהו - אחריותו. כמה עול יש על המין הגברי שחובת ההוכחה תמיד עליו.
אכן תמונות קשות. משום מה אין לי ולו טיפת חמלה עליהם, כי כשזה נוגע לאישה, לא ממש מרחמים עליה, היא יכולה להסתדר, היא אמורה להסתדר, אין לה ברירה, כי ברוב המקרים אף אחד לא יעשה בשבילה את העבודה. אנחנו משתדלות לרצות לפנק להעניק להקשיב, שומרות על ראש שטוח ואוזניים בולטות. בסוף היום מחכה לנו עבודה שנייה - הבית והילדים, אבל הרוב הגברי הסובל בשקט מגיע הביתה לנוח מעמל יומו, לקבל ארוחה חמה על השולחן ואישה חמה על מכונת הכביסה הסוחטת.
אנחנו רוצות אוזן קשבת, אבל מי יקשיב? רוצות לנהל שיחה - אבל למי יש כוח לשטויות שלנו, להבלים קלי הדעת שלנו?
הקשוחים, אלה שקשה להם לשחרר חיוך, שחייבים לשמור על פאסון, שהשריון שהם עוטים על עצמם מחפה בקושי על חולשותיהם כעלה תאנה שינסה להסתיר את מבושיו של שחקן כדורסל מה NBA (אח.. האנלוגיה הזו לא עוברת לידי בכלל...)
כשאני נתקלת בגבר כזה, קודם כל אוטומטית האישה שבי מנסה להבין מה לא בסדר בה, איפה שגתה ובמקביל האשה "ההיא" מנסה לרכך את החומה הבצורה. אם לא הולך, אני מנסה להבין ולנתח למה ומדוע חשוב לגבר כזה להתנהג כך. כזאת אני, מנתחת, מפרקת לגורמים, מפרטת, מנמקת לעצמי ומנסה להבין. ואני לא ממש מצליחה.
מה הקטע הזה? למה לעטות את חליפת האיומים הזו כשהיא בעצם שקופה לגמרי. דווקא הנינוחים, המתבדחים, המשוחררים הם אלה המשדרים בטחון עצמי וגבריות הרבה יותר מחבריהם "הקשוחים".
בספר שאני קוראת עכשיו "אילו יכלו גברים לדבר זה מה שהיו אומרים" מאת ד"ר אלון גרטש, פסיכולוג קליני, ישראלי שחי שנים בארצות הברית מנסה המחבר להבין את נבכי הנפש הגברית -. זה לא נכון שגברים לא מדברים, הם מדברים "על יד" ודרוש תרגום בגוף הסרט. זה כמובן תיאור כוללני ביותר של משנתו. הספר מומלץ בחום לכל גבר שרוצה להבין את עצמו ולתקשר עם הסביבה יותר טוב, לנשים שרוצות להבין גברים, ולכותבות טור על סקס באינטרנט.
אני באמת מאמינה שהתנהגות של ריחוק רגשי וקשיחות יתר מעידות על חולשה גדולה וחוסר בטחון פנימי. רק אדם שחרד על תדמיתו, הגברית במקרה זה, ישמור באדיקות שכזו על המעטה החיצוני הקשיח.
אני אוהבת גברים גבריים. מה זה גברי? בעיני גבר מושך הוא גבר עם בטחון עצמי, אחד שלא צריך להוכיח כל הזמן, אחד שיודע מה הוא שווה גם בלי להזדקק לסממני כוח חיצוניים.
הלוואי שאפשר היה למזוג בכל מאצ'ו כזה מעט, אבל רק מעט, מההומו הממוצע. אחד שיהיה חזק ורגיש, סמכותי ונתמך, נותן ומקבל.
איפה הגבר הזה?
|
